$20,000 מתחת לבלטות!!! (פרשת שבוע - משפטים)

בשבוע שעבר, בפרשת יתרו, קראנו על המעמד הגדול שבו ניתנה התורה הקדושה לעיני כל ישראל, ובפרשת השבוע שלנו - משפטים, התורה מספרת על עיקרי הדינים והמשפטים שמסר הקב"ה למשה רבינו, שעל פיהם ידונו הדיינים. רבותינו ז"ל הפליגו מאוד במעלת המשפט, ואמרו (אבות א', יח'): על שלושה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום, ופרשו רבותינו ז"ל (עיין פירוש רבינו יונה למסכת אבות) שאין פירושו שעבור תכלית שלושה דברים אלו נברא העולם, אלא כוונתם שאחר שנברא – מתקיים על ידי אלו, שעל ידי הדיינין שדנין בין איש לחבירו העולם קיים, וזהו כוונת רבותינו ז"ל באמרם (שבת י א): כל הדן דין אמת לאמיתו, כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

את הסיפור המדהים הבא סיפר הרב אהרן מילובצקי על חמיו הגאון הגדול רבי נתן גשטטנר זצ״ל (מחבר שו"ת "להורות נתן" ועוד) שממנו נלמד על מסירותם של הדיינים (גם בדורינו) לדון דין אמת לאמיתו. חמיו היה משמש כרב וכראש ישיבה, ומלבד זאת היה יושב כדיין בדיני תורה, והנה מעודו לא היה משתף את בני הבית במה שנעשה בבית הדין. פעם אחת סיפר בבית בליל שבת קודש מעשה נפלא שהיה באותו שבוע בבית הדין, וכך היה מעשה, איש יהודי חלם בשנת הלילה שאביו בא אליו בחלום - כשלושים שנה אחר פטירתו, וגילה את אזניו: הנה בימי חיי חסכתי והנחתי למשמרת סכום הגון של עשרים אלף דולר, והסתרתים תחת מרצפות הבית מתחת למקום שבו הייתה שוכנת מיטתי בחדר ההורים... לך נא אל מי שגר שם עתה (כבר נמכר הבית לאיש אחר) ואמור לו כי אוצר ממתין לך במקום פלוני וקח את האוצר לעצמך.

ויהי בבוקר והנה חלום, ותפעם רוחו, כי זה זמן רב שלא ראה את אביו, ומה גם שאביו הבטיח לו כעת סכום נכבד, ומסתבר שזה אמת. לאידך החל חוכך בדעתו, וכי נשתבשה דעתי... בעבור דברי חלומות אלך לשבור את הבית, לאידך חשב, מה אפסיד, אפילו אם יש רק 'אחוז' אחד שיש צדק בדברים כדאי ללכת ולפתוח את ריצפת הבית. ואכן, החיש פעמיו לבית שהיה אביו דר שם, נקש על הדלת, ולפליאת בעה״ב שטח באזניו 'סיפור', אבי נגלה אלי בחלום... אמר לו בעה"ב, וכי מה אשם אני שחלמת בלילה, אמר לו: לא, אני מדבר מחלום שנוגע לענין הבית הזה. שאלו בעה"ב, וכי בעל מדרגה אתה שחלומותיך מעלין ומורידין... מה הינך עושה 'עסק' מחלום. אמר לו הבן, מה איכפת לך, תן לי לבדוק, אין הדבר שכיח שאבי יתגלה אלי בחלום, ועוד שהרי אמר לי על סכום מדויק במקום מדויק. ועתה שמע נא, תן לי לפתוח את הריצפה, אם לא נמצא מאומה אסדר לך בחזרה את ריצפת הבית, ואם אמצא הרי זה מוכיח שצדקו דברי החלום.

נתן לו בעה״ב רשות להכנס, נכנס הלה והחל לפרק את ריצפת הבית, והחל למצוא שטרות - עוד אחד ועוד אחד, מנה וספר ומצא שיש בידו ממש כדברי אביו - 20,000$ טבין ותקילין. אמר בעה״ב, הרי אני כבר דר כאן כמה וכמה שנים, המעות הללו שלי המה, כי ברשותי נמצאו, ואין לך כל הוכחה שהם שלך, מלבד סיפור דברים שחלמת בלילה, והרי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין... והמוציא מחברו עליו הראיה. ענהו האיש, הרי לא ידעת מהמעות כלל וכלל, ואילו לא באתי אליך עם סיפורי החלומות לא היית יודע מזה עד עולם, א״כ הרי הם שלי, שהרי ראית שאבי נתן לי סימנים מובהקים - המקום והסכום, הרי לך ראיה שאבי הניחם שם. וזה היה ה'דין תורה' השבוע, מי צודק, היורש או בעה״ב הדר שם כעת.

למעשה, הדיינים חיפשו ותרו אחר מוצא לסבך ולא מצאו, אמנם אחר כמה ימים של הרהור ומחשבה בדברים העלה רבי נתן עצה פשוטה, והיא, הרי על הדולר נכתב תאריך שנת הדפסתו, יקחו נא את השטרות שנמצאו באדמה ויבדקו מה התאריך הנכתב עליהם, כי סכום נכבד כזה נבנה מהרבה שטרות (לכה״פ 200 שטרות של $100), ואם הם הגיעו למקום המסתור רק לאחר פטירת האב בוודאי יימצאו כמה שטרות מתאריך שלאחר פטירת האב, ויישארו בחזקת בעה״ב הדר שם כעת, אמנם אם ימצאו כולם בתאריך שמלפני פטירת האב יהיה מוכח הדבר שאכן האב הטמינם שם והם שייכים לבנו. מספר החתן הרב אהרן, שלאחר שבוע פגש את חותנו, ושאלו מה נעשה למעשה, אמר לו הגאון רבי נתן איני יודע, לא הבין הרב אהרן, ושאלו כיצד אין חמיו יודע, והרי היה מונח בדין התורה הלזה ראשו ורובו, אבל הגאון רבי נתן בשלו - איני יודע, והסביר לו, כל עוד שהיה נוגע לפסק דין הייתי שקוע בענין זה, אבל לאחר שיש כבר 'פסק' מה איכפת לי - וכי אתעניין בסתם נארישקייטן [- שטויות], מה היה המציאות ולמי שייכים המעות, והרי אין בזה כל ענין של דין תורה או נוגע למעשה - כי ה'פסק' כבר נפסק מפורשות, ומעתה יש רק מקום לשני הנידונים בעצמם לדעת מה המציאות שהיתה, ומה ה'עסק' שלי לדעת זאת.

למדנו מכאן - שקיעות בדין תורה עד היכן היא מגעת! רק מה שהיה קשור לדין תורה היה שקוע בזה, וברגע שאינו נוגע לעצם הדין אין לו כל התעניינות בזה. אנו איננו במדרגה זו - אוהבים אנו לדעת מה נעשה בעולם - איזו לחרב ואיזו לשלום וכו', אבל עכ"פ, לפי ערכינו ננסה לשמור שלפחות בעת התפילה או הלימוד, נהייה שקועים במה שאנו עוסקים בו...