סוד מסעות ישראל

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל... (פ' מסעי)

מסעות בני ישראל במדבר נמנים בפרשה בזה אחר זה:

"וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת... וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם... וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת.... וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת... וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה, וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה..." וכו'.

ולמה? מה עניין ה'סיכום' זה?

מסביר רש"י (לפי פשוטו, מיסודו של רבי משה הדרשן), שהסיבה לכך היא להודיע לנו את חסדיו של הקב"ה. שאף על פי שהקב"ה גזר עליהם להיטלטל ולנוע במדבר (בעוון חטא המרגלים) - לא טלטל אותם ממסע אל מסע כל ארבעים השנה בלא מנוחה, אלא מיעט במסעותיהם (וכפי שמפרט רש"י את החשבון).

זהו הטעם הפשוט למסעות כפי שהביא רש"י ז"ל.

ואת סוד מסעות אלו של עם ישראל במדבר, מגלה לנו אור החיים הקדוש, על פי הזוהר הק' - שהליכת ישראל במדבר הייתה לברר ניצוצי הקדושה שהיו שבויים אצל כוחות הטומאה, שמקומם במדבר השומם, מקום מוות, שורץ נחשים ועקרבים וכו'[1].

כמובן שהמדובר כאן הוא על תיקון רוחני גדול, שסיבב הקב"ה על ידי עם ישראל הקדושים[2], במסעות אלו, להכניע ולשבור את כוחות הטומאה במקום שריצתם, ולהוציא מתוכם את אותם 'ניצוצות הקדושה' שהצליחו להכניס תחת ממשלתם הטמאה.

ובפרשת בהעלותך, בתחילת חומש במדבר, מבואר שכל מסעות אלו היו על פי ה' [3].

כלומר, אחרי תנועת עמוד הענן שהלך לפני מחנה ישראל. בשעה שהיה הענן עולה ונוסע היו ישראל מקפלים את המשכן ואת כליהם ונוסעים אחריו עד לאן שהיה הולך[4], ומשעמד, הקימו המשכן ופרסו אוהליהם ושם חנו. עד ששב ונסע, והם אחריו. על פי ה'.

ומבואר שם בפס', שפעמים הייתה החנייה קצרה של מספר ימים, ופעמים של ימים רבים, אף חודשים. וגם שם מזכיר אור החיים הקדוש את הסוד הנ"ל (שהליכת ישראל במדבר הייתה לברר ניצוצי הקדושה וכו'), לומר, שהסיבה שפעמים הייתה החנייה קצרה ופעמים ארוכה – כי הכל כפי אותו התיקון הנצרך להוצאת ניצוצות הקדושה שהיו באותו המקום שחנו (באותו המסע).

ואפשר שטעם זה, על פי הסוד, שמתחבר גם עם 'פשוטו' (רש"י) - להודיע לנו את חסדיו של הקב"ה.

אמנם מלבד גילוי האהבה של הקב"ה אל עמו ישראל, שישנו כאן, אנחנו לומדים מפה יסוד גדול חשוב ויקר, והוא – שאע"פ שנגזר על ישראל להיטלטל שנים רבות במדבר בעוון חטאם – לא הייתה זו 'הליכה סתם' עד 'שירצו את עונשם'.. אלא כולה רצופה תיקונים גדולים, להם ולעולם כולו. כל מסע ומסע היה בירור ותיקון גדול. כך סיבב הקב"ה.

זאת אומרת, שהדרך עצמה, שנראית במבט שטחי רק כאיזו תקופת זמן מייגעת של עיכוב מלהגיע לתכלית – היא בעצמה הייתה עניין גדולה, וכל מקריה ותלאותיה פעלו פעולות גדולות ונצרכות.

אדם הראשון נברא לחיות לנצח. חטא אכילת עץ הדעת גרם מיתה לעולם. מיתה לאדם ומיתה לעולם. שהיא חלק מצורת תיקון חטא זה. ולאחר שיושלם התיקון, תהיה תחיית המתים וכן העולם יתחדש וכו'. ובתוך תהליך עצום זה, כל בני ה'אדם' (בני אדם הראשון): נולדים – חיים – ומתים. דור אחר דור.

אמנם צריך לדעת, שחיינו, אנחנו בני ישראל [5], בעולם הזה, כל אחד כפי קצבת שנותיו (...70, 80, 90, אפילו 100, ויש מחמירים לברך עד 120..) הם חלק מהדרך הזו של תיקון אותו חטא ראשון, ומה שנגרר אחריו. וכל מסעות חיינו פה בעולם – כולם בהשגחה פרטית עליונה – על פי ה'.

כל המקרים המתרחשים במהלך חייו של אדם, אם במשך כך וכך ימים, או חודשים או שנים, אם במקום זה או במקום אחר, במסע או בחנייה, במצב נפש כזה או אחר – הכל חלק מתהליך בירור ניצוצות קדושה שהתפזרו והתערבו בענייני העולם הזה, ובמסעות חיינו הולכים ומתבררים ומתקנים. והוא חלק מהתיקון הפרטי של כל אחד בעצמו, שהוא חלק מהתיקון הכולל, הנ"ל.

לכן מתחת לפני השטח – ב'סוד' חיינו – כל הקורה אותנו הוא בבחינת חסדי השם עלינו.

וכפי שכל זה מתגלה בתורה רק 'בסוף', בפרשת מסעי שהיא הפרשה האחרונה של ספר במדבר, אחרי שתמו כל המסעות - רק אז מתגלה סודם באמת (בכך שנמנו זה אחר זה) - כך הוא ממש בחיי כל אחד, שבסוף מסע חייו הפרטי (שהוא חלק מהמסע הכולל של עם ישראל) שם מראים לו ממש (כסרט בצבעים) את כל קורות חייו חולפים לפניו במהירות. ושם הוא יודע בידיעה שלמה וגמורה את עוצמת חסדי ה' אשר ליוו אותו בכל מסעות חייו [6].

ובכך מסבירים גם כן, את סיבת התופעה המופלאה שהתרחשה בעם ישראל בדורות האחרונים - שכל כך הרבה מבני ישראל הקדושים התפזרו על פני כל העולם, עד למקומות נידחים שאיש לא חלם להתגלגל לשם.. למה?! מה הדבר המוזר הזה?!

אלא שהעולם כבר סמוך לגמר התיקון, ומצפים לו בכל יום שיבא, וכעת נצרך ללקט (לברר) אף את אותם ניצוצות נידחים, הפזורים בקצוות תבל. וכך נתפזרו ישראל הקדושים אל אותם קצוות נידחים, ושם (דווקא שם), משהו מתעורר בליבם, איזה ניצוץ תשובה נדלק, לחזור למקורות, לחזור לשורשים שלי, לעמי, לעצמי, לנשמתי, לבוראי.

ועם ניצוץ זה, הם שבים הביתה.

[1] מה הם אותם 'ניצוצות קדושה' ואיך נפלו תחת ידי כוחות הטומאה וכו' – כל אלו עניינים גדולים בעלי השפעה עולמית אמנם אין כאן המקום להרחיב..

[2] "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָֽעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה" (דברים ז, ו).

 [3] "...וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יח) עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: (יט) וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ: (כ) וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ: (כא) וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ: (כב) אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ" וכו'.

[4] כפי שאמר הקב"ה לכנסת ישראל: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיה ב, ב).

[5] צריך להבין כמובן במה יתייחדו עם ישראל בתיקון חטא אדם הראשון, ואין כאן מקומו.

[6] כמובן שמדובר על מי שיזכה לכך, אחרי שהיו מסעות חייו בדרך של 'עם ישראל', בדרך אבותינו.