מכות מצרים - מה הם אומרות לנו?

מה עושים רגע לפני הסוף? מחשבות מתוך בית שנמצא תחת מצור המגפה.

רצינו לשתף אתכם בכמה מחשבות שהתעוררו אצלנו בבית, ערב פסח תש"פ, בזמן שהעולם משתגע מחיידק הקורונה שמשתולל בכל מקום ומאיים על כל העולם. איך זה התקשר לזמן בו אנו נמצאים, ערב פסח.

ביום ו', טו' ניסן, שנת 2448 לבריאת העולם (לפני 3332 שנים), כל עם ישראל יצא ממצרים, אחרי כמעט שנה של אסונות טבע (מכות) שה' הביא על ארץ מצרים.

באסון הראשון חרטומי מצרים הצליחו לייצר משהו דומה למכת הדם שפקדה אותם, שימוש בכל מיני עשבים וכד' שנותנים למים צבע אדום. גם במכת צפרדעים היה נראה שאולי הם יצליחו להשתלט עליה. אבל המכה השלישית היתה של כינים, כמויות אדירות של כינים מילאו כל חלקה פנויה בשטחי מצרים, גם על האדמה, גם על בעלי החיים וגם על האנשים. ואז מצרים הגדולה, האימפריה הכי חזקה של העולם הישן עמדה חסרת אונים. מלך מצרים (פרעה, ונקרא בפי החוקרים "סתי הראשון") דורש שיתנו לו פתרון למכה הנוראית הזו אבל כל חכמי מצרים עומדים לפניו מבוישים, בלי שום עצה ומזימה להתמודד עם בריה כ"כ קטנה, עם כינה. עתה הם הבינו שזו אצבע אלוקים.

עכשיו אנחנו בשנת תש"פ, והעולם עבר שינויים גדולים מאוד לאין שיעור מתקופת מצרים העתיקה. התקדמות הידע האנושי והיישום שלו בטכנולוגיה בכל תחומי החיים, ונראה על פניו שהכל בהישג יד. אבל עם כל הידע וההתקדמות אנחנו שוב עומדים מבוישים וחסרי אונים מול חיידק אחד קטן שמשמים נשלח, ומשגע את העולם.

באותה תקופה שאסונות הטבע פקדו את מצרים, הם גם דילגו מעל היהודים. אבל עם השמירה הניסית שהיתה ליהודים, כמובן שאף אחד לא רצה להתגרות במזלו, לא מול הכינים ששרצו ברחובות, לא מול חיות הטרף שהסתובבו בכל פינה, לא מול גושי הברד הענקיים שנפלו מהשמים וכמובן לא עם המלאך המשחית שהסתובב ברחובות מצרים להרוג את בכוריהם. לכן בכל אותה תקופה אף אחד לא יצא לרחוב, אא"כ זה היה צורך קיומי כמו אוכל וכד'. גם שם, כמו היום, כולם היו בהסגר בביתם. אז זה היה כינים וחיות טורפות, והיום זה קורונה.

אבל ידוע לנו שהכל בידי שמים (חוץ מיראת שמים), אז שאלנו, למה משמים גלגלו את זה כך שמחמת המכות יצטרכו עם ישראל להיות בהסגר בביתם? הרי מכות יכולות לבוא בכל מיני צורות ואופנים.

בכל תקופת העבדות של היהודים במצרים היה קו מנחה במצרים שיצא מההנהגה המצרית של אז, לא לתת לאף יהודי מנוחה. וכך היה, הם היו מטולטלים ממקום למקום, מעבודה לעבודה. לא היה להם רגע של מנוחה והשקט. ותיאורי העינויים והרציחות שעברו שם היהודים המתוארים בספרים, לא יורדים מהשואה הנוראית של מלחמת העולם השניה.

הטלטול הזה לא נתן ליהודים אפשרות לעצור ולחשוב אפי' לרגע אחד, איך אנחנו יוצאים מהתופת הנוראית הזו, איך עוצרים את הגלגל שנראה שרק הולך ומתדרדר.

לכן משמים גלגלו שכל אסונות הטבע הללו יאלצו את כל האנשים לעצור, להכנס שוב לביתם. ביתם הפיזי, ובית הנפש הפנימי שלהם. ההכרח שגלגלו להם משמים להיות בבית, ולא להתרוצץ מעבודה לעבודה וממלאכה למלאכה נתן להם זמן של רגיעה נפשית ואפשרות להתבוננות. לחזור לביתי, לאישתי, לילדי, לעמי. לשוב ולהיות מי שאני באמת.

והיום כמו אז, אנחנו נכפים משמים להכנס לתוך הבתים. וגם היום, כמו אז, ניתנת לנו אפשרות, פתח קטן להתבוננות מי אנחנו באמת. ואולי עוד מעט יתגלגל לראש של רופא אי שם בעולם רעיון איך לעצור את המגיפה, ועם זה יסגר הפתח שניתן לנו בימים אלו.

מאחלים לכם שתזכו בפסח הזה לצאת מגלות לגאולה אמיתית, לחירות אישית וגדלות.

ומייחלים לבריאות שלמה שלכם ושל כל העולם,

בברכת פסח כשר ושמח,