• White Facebook Icon
ישיבת בנין ציון

נוף רמות 75, ירושלים

דוא"ל: binyanzion@gmail.com 

פקס:  02-5866081

טל':    052-7142374

         052-7670371

  • Black Facebook Icon
חיפוש מאמרים על ידי תגים:

אהבת ארץ ישראל

May 14, 2017

 

האם כדאי לטוס לחו"ל אחרי הצבא? סיפור מקסים על אהבת ארץ ישראל

 

פרק א: ניסים

 

אחרי הצבא טסתי לישראל!

החבר’ה שאלו אותי למה? למה דווקא ישראל?

עופר  ואסי.. טסו לנפאל, יוני טס לתאילנד, אפי ונועם לאוסטרליה.. אחרי המובינג והפיצוציה של חצי שנה במנהטן - ניו יורק.

 

אמרו ..”אתה בטח רוצה לראות את הכותל” אחרי הכל זה ה..holy land..

אבל אני.. מאז שאני קטן, תמיד אהבתי את הקצה אהבתי לבדוק את הגבולות בהתחלה, כך אמא שלי מספרת, אהבתי לבדוק את הגבולות שלהם..שלה ושל אבא לראות עד לאן אפשר להגיע כמה אפשר למתוח אותם.. את הגבולות ברוך השם הגבולות שלהם היו ברורים.. אבא סמכותי אמא  עקבית הם היו קשובים, גמישים ואוהבים הם יצרו מסגרת מסגרת של בית, הם העניקו לי מתנות: הרבה סוגים של גבולות.

 

 

אחרי שגדלתי.. ו..”התבגרתי” אז בדקתי את הגבולות של הים.. בעיקר גלישת גלים ובעיקר בחורף כשהגלים של הבוקר מתחילים ב 5 מטר.. ועד ששוקעת השמש הם מטפסים גם ל 15.

 

אבל הכי אני אוהב זה לבדוק את הגבולות של השמים.. Sky diving.. אין כמו להאיץ בשניות בודדות ל 250 קמ”ש כשהרוח של כל העולם מחזיקה אותך תלוי על בלימה לעוף.. ב 4000 רגל אני פותח את המצנח.. אין אצלי משחקים! אני אוהב את החיים לא פחות! בגלל זה אני אלוף בנחיתות! כי בסוף.. האדמה זה הבית שלי היא גבול ברור.. מוצק אין כמו להרגיש את הרגליים נוגעות בקרקע.

 

אז טסתי לישראל כי רציתי לראות את הגבולות שלה לבדוק אותם את הנגב ים המלח הים  התיכון הכנרת הר ההר - שבצפון והירדן שבמזרח כשנחתתי בשדה תעופה קפצו עלי כל נהגי המוניות שיש בארץ הזו לכולם האנגלית מתגלגלת על הלשון במבטא כבד אבל עברית כולם יודעים ..טוב.. זה בכל מקום ככה זה! אפילו בהודו.

 

ניסים הוא נהג וותיק כבר מגיל 25 הוא בעל מונית מפרנס בית עם 5 נפשות הוא ועוד 4 ילדים.. נורית הגדולה בת 12 ספי.. יוסף, על שם אבא שלו.. בן 10 יוני בן 7 ועופרית בת 5 היא.. האחרונה.. היתה בטעות.. הם לא התכוונו. אבל באמת היה שווה.. היא המנהלת של הבית. כמו ילדה גדולה. מאוד עצמאית! אשתו של ניסים.. בוא נגיד.. חיה בלאס וגס ובאמת ככה עדיף.. כי ככה יש לניסים יותר זמן לעבוד וזה יותר זמן לעשות כסף ובלי כסף אי אפשר לחיות במדינה הזאת.

 

ואיך אני יודע את כל זה..

כי ניסים הוא נהג מונית ובישראל נהג מונית מעניק ללקוח שלו חוויה! חוויה שמצידו.. צריך לפרסם ואם אי אפשר בספר או באיזה דף אחורי של עיתון יומי אז לפחות בעל-פה למי בזכותו הוא מתפרנס.

 

ניסים שאל אותי לגבי הביקור שלי בישראל ספרתי לו שבאתי לישראל כדי לבדוק את הגבולות שלה.. אם הם כמו שמספרים עליהם בתנ”ך הוא צחק עלי ואמר שאני נאיבי למה?.. שאלתי אותו במבוכה הוא אמר שבישראל היום אין גבולות ואם יש משהו אז זה כבר לא בטוח כמו שכתוב לא הבנתי על מה הוא מדבר אמרתי לו שאין כזה דבר ארץ בלי גבולות! בין אם הגבול הוא פיזי כמו ים.. רכס הרים.. או מיצר שיוצרים גבול טיבעי או שאנשים קבעו גבול בין הארצות והוא מחושב ומדוד וידוע לכולם ואם הוא לא יודע אז שישאל את עופרית הבת שלו כי לומדים היום גאוגרפיה גם דרך האינטרנט.

 

ניסים אמר לי שלא לזלזל באינטלקט שלו ושאין טעם להיות ציני ולעקוץ..לקוחות ישראלים יש לו מספיק

 

אז שאלתי אותו שוב למה בדיוק הוא התכוון כשאמר שאין כאן גבולות

הוא אמר לי ככה..

שזה לא חכמה לקרוא לגבול גבול כי ככה אלוקים ברא את העולם ושזה עוד יותר לא מוצלח אם רק בגלל איזה הסכם אינטרסים בין מדינות החליטו שבדיוק בנקודה הזו והזו יעבור גבול.. זה לא גבול אמיתי.. גבולות צריכים להיות חכמים..  וגבולות שהם חכמים הם גבולות שמשכינים שלום..וגבולות שהם חכמים יגרמו לכל מי שמכיר בהם ומקבל אותם עליו להרגשה של אחריות.. ושגבולות חכמים מאפשרים מרחב מחיה ומרחב בחירה גדול.

הגבולות שבאת לראות.. הוא אמר.. הם רק הכנה.. המעטפת  לגבולות האמיתיים שיש לארץ הזו אבל אותם כבר כמעט לא רואים הם נעלמו לפני הרבה זמן משהו כמו אלפיים שנה.

 

“תשמע..” אמר לי ניסים

“את הגבולות של הארץ הזו אתה יכול לראות אני אקח אותך לטבריה כמו שסיכמנו אבל אם אתה רוצה אני מוכן להסתובב ללא תוספת תשלום..”

אומר לי רציני כזה אפילו שעברנו יותר מחצי הדרך!

ניסים!..  לא באתי עד לכאן כדי לחזור לאחור”

“לא הבנת!” הוא אמר

“את הגבול של הארץ הזו אפשר לראות אבל.. אפשר  גם לשמוע ואפשר גם להרגיש.. וזה לא מתחיל בחוף גולן ולא בקיאקים בירדן גם לא בחוצה ישראל.. שכבר מזמן מלא נוף של בטון ובתנועה סמוכה של מנועי בנזין וסולר וגם של אנרגיה סולרית”.

“אז מה אתה מציע” שאלתי

ניסים אמר שיש מכנה משותף לגבולות של הארץ הזוזה המרכז.. האמצע.. הפמיניות של הארץ

הוא קרא לזה “הטבור” של הארץ.... לא.. וזה לא ת”א..

 

ניסים הוא גם נהג זהיר המונית שלו לא עולה מעל המהירות המותרת הוא סיפר לי שחוקי התנועה בישראל הם מהטובים בעולם אין כמעט פרט של זהירות שלא חשבו עליו הזפת של האספלט בכביש.. מיוחד ומותאם לצמיגי המכונית מחלפים וכיכרות שעוקפים עומסי תנועה שיעורי זהירות בדרכים כבר בבי”ס יסודי תקנות תעבורה באלפיהם שוטרי תנועה באכיפה מוגברת תמרורים גם ברחוב הכי שומם מתנועה בקרת רמזורים חדישה מעברי חציה רבים מדרכות רחבות סימני אזהרה שנראים גם במזג אויר הכי גשום וערפילי כל הרכבים חייבים בabs  וכריות אויר ומשנת 2011 חייבים גם בisp .. זו מערכת שמאזנת את הגלגלים כשהמהירות לא בדיוק מתאימה לסיבוב שלקחת.. וסיפר שאפילו התקינו שבמעבר מאדום בכיוון אחד לירוק שחוצה אותו תתווסף עוד שניה.

אמרתי לו שזה די מפורסם שעדיין לא מעט נהרגים ובתים עדיין נהרסים, גם יש פצועים..

הוא אמר.. נכון ושזה לא כולם.. אבל להרבה כאן יש בעיה עם גבולות.. לא מחנכים לגבולות וזה לא מתחיל בחינוך הממלכתי זה מעגל כזה אין סופי ושלא ברור מה שורש הבעיה ושכנראה הורים רוצים לתת לילד שלהם אהבה אז הם נותנים לו כל מה שהילד רוצה הכל!.. חוץ ממה שהוא באמת רוצה ובאמת הכי צריך חוץ מ.. גבולות

 

ניסים הסביר לי שלמרכז הארץ יש שערים שערים שצריכים לעלות בהם כדי להגיע.. ליד תחנת דלק של פז הוא נדרך אמר שהגענו לשער החיצון

 ויש לו שֵם? שאלתי, כמו “ניצחון” אתה יודע..

השם שלו “גיא” הוא אמר ושרק מי שהוא שפל רוח רואה ויודע ש”גיא” הוא בעצם שער אבל היום יש הרבה גאים שעולים בו אז לא רואים כלום

 

באחד בסיבובים הוא אמר לי שאם אני מתחרט אז עדיין אפשר לחתוך מכאן לים המלח זה משהו כמו ארבעים דקות ושהמקום הזה משופע באין סוף מינרלים ומלחים טבעיים וזה הרבה יותר פלאי וחשוב ממה שזה המקום הכי נמוך בעולם ושקוקה קולה “גנבו” את הסיסמא שלהם מים המלח כי המלח הוא באמת טעם החיים ובלי מלח הכל היה טפל בלי שום טעם ואולי זה קצת חבל שהוא אף פעם לא מסריח ולא מתקלקל כי אז האוכל לא היה הופך לתרבות אנשים מבזבזים את כל הטעם בחיים שלהם בלצפות בתוכניות בישול ולאכול באופן תרבותי במקומות של תרבות אכילה ולא בחינם כל המלח הזה נמצא במקום הכי נמוך אם אתה מבין מה זה מלח אתה מבין שהוא רק נותן את הטעם.. וזה חשוב אבל הוא לא החיים בעצמם.

 

“הנה אתה רואה” הוא אמר.. “מי שנוסע לאט גם יכול לקרוא את מה שכתוב על השלטים” בכניסה לעיר הבירה היה שלט ענק ומואר..

אמרתי לו גם ב 180 הייתי רואה שלט כזה גדול

“עובדה!” הוא אמר “מעטים ראו אותו עד היום” “ברוכים הבאים לירושלים - עיר שחוברה לה יחדיו” ומתחת באותיות של קידוש לבנה כתוב שיר כזה ששרים בהקפות שניות של איפה שאני גר.

 

“שבחי ירושלים את ד’ הללי אלוקיך ציון, כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקירבך השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך”

 

“הנה!..” אמר ניסים בהתפעלות כאילו זו הפעם הראשונה שהוא עובר כאן “חוזק ועצמה פנימית הם הבסיס לגבולות של שלום הגבול מבדיל בין הדברים הוא גדר שמגדיר ונותן מקום לצורה יוצר משמעות חדשה ו.. מִשְמעת שמאפשרת חיים בשיתוף פעולה לפוריות וברכה הוא לא סותר את האהבה הוא מאפשר לה להתקיים!”

 

“פשש ניסים!.. אתה אלוף אתה ממש משורר”

“מה משורר..” הוא נזף בי “זה מה שכתוב מה אתה לא רואה?!?”

“ניסים אתה מבוזבז” אמרתי לו “אבל אני חייב לישון יש גבול לתנוחות ישיבה גם אם הספה שאתה יושב עליה זה מרצדס מסדרת E”

 

“אולי יש כאן מלון” אני שואל

“עזוב אותך מלון” הוא מחייך

“ניקח אותך ללוי הוא בחינם תדע לך הלוי הזה הוא נשמה צדיק גדול! לכל אחד יש לו מקום הם גרים ליד הבית חולים וכל שישי לוי עובר במחלקה של היולדות רואה אם יש מי שנתקע ואפשר לארח אותו לשבת אל תדאג יש שם מספיק מזרונים הכל נקי ומכובס אתה יכול להתנחל אצלו”

אז התנחלתי אצל לוי ולפני שניסים נסע,

אמרתי לו שמהמקום שאני בא כולם להוטים על חדשות ושלא רואים בעין יפה את כל הקטע הזה עם התנחלויות.

הוא אמר לי שהחשיבות של הארץ הזו נמדדת לפי התכלית שלה ולא  דווקא לפי גודל השטח שלה ושאם נפגש שוב יום אחד הוא יסביר לי למה למה מה? למה הוא לא לוקח ממני את הכסף על הנסיעה.

“בחייך ניסים תיקח”, התעקשתי,

הוא אמר שגם טוב מדי פעם לקנות חבר לא רק להתפרנס ממנו..

 

“אולי אתה רוצה תה”

“כן”, הנהנתי ללוי

“לימונית ולואיזה טוב?”

“תודה, אני אשמח” השבתי

הוא אמר לי שללימונית ולואיזה חייבים להוסיף גם מליסה כי זה כל הגן עדן.

בסלון הקטן ישב עוד אדם חבוש מגבעת ואשה אחת ישבה במטבח משוחחת עם אשתו של לוי לאחר שהציע גם להם מהתה לימונית לואיזה מליסה שלו הוא נעלם, אמר שיש לו סדר לילה. אשתו הגישה את התה האמת.. באמת! .. ריח גן עדן

שאלתי אותה אם הם באמת כמו שניסים מספר עם הבית חולים וזה

היא אמרה שהיא מצטערת והיא יודעת שהבית שלהם קטן ויש להם רק שלושה וחצי חדרים כי יש שבתות שישנים כאן משהו כמו עשרים ויותר אנשים ואם אין מקום בחדר של הנשים אז בעלה עובר מהחדר שלו ושלה ומצטרף לגברים בסלון ואז גם יש מקום לנשים בחדר שלה ושלפעמים זה ממש נס!

אבל לוי בעלה אומר שזה לא נס ושזה עניין טבעי.

“שמה?” שאלתי

“מה? שמה?..”  שאלה בחזרה “מה לא נס?”

“אה..”

“זה לא נס שמעט מחזיק את המרובה” היא אמרה “ושזה תמיד היה ככה בירושלים ושזה בכלל תכונה שיש לארץ הזו שהיא נמתחת כשצריך ושזה רק תלוי מי גר בה ואיך הוא חי מה הוא עושה ואיך הוא משתמש באמצעים.. ובכלים שנתנו לו”.

“אמצעים?” שאלתי

“כן אתה יודע הבית שלך המיטה שלך התה שלך..”

 

“ומי ישן שם? בחצי חדר הזה?”

היא אמרה לי ששם ישן דודי ושהוא בן 9 ושהוא הבן זקונים שלהם ושהם תמיד התפללו על בן ושזה בכלל נס שהוא נולד כי היא כבר לא כל כך צעירה שאלתי אותה אם גם לוי בעלה חושב שזה נס

כל לידה זה נס היא אמרה ודודי הוא נס בתוך נס.

 

פרק ב : פגישה עם המלך

 

כשאתה מסתכל לו בעיניים הלב שלך נמס כמו שוקולד.. הבית של לוי כבר על הרגלים הסלון מלא אור והוא עומד שם מחכה שאני יתרומם מהמזרון

“מי אתה?” הוא שואל

“אני אני ומי אתה?”

“אני דוד המלך!”

אמרתי לו שלמלך יש כתר

אז הוא אמר לי שהוא עוד קטן אבל כשהוא יגדל אז יהיה לו גם כתר.

 

“ובינתיים מה עושה המלך” שאלתי

“לומד!” השיב המלך

“מה לומד המלך?”

“מה אתה לא יודע?” הוא התפלא

אמרתי לו שאף פעם לא פגשתי מלך אז שאני לא ממש יודע

הוא סיפר לי שבינתיים הוא לומד להיות מלך ושכל מלך תמיד לומד בהתחלה להיות מלך וגם כשהוא נהיה מלך אז הוא חייב להמשיך ללמוד כל הזמן כי למלך יש הרבה עבודה עם הרבה פרטים קטנים והרבה אחריות כי הוא הלב של כולם ואם לב לא מתפקד טוב אז  כל הגוף סובל.

 

הוא הלך ומיד חזר בידו הקטנה מחזיק כלי כסוף מלא במים ובידו השניה קערה גדולה ומלכותית הוא נעמד מולי שותק.. ..חושב עיני שקד בודקות אותי לגובה ולעומק,

ואז הוא שואל אם אני מוכן שהוא ירחץ לי את הידיים

אמרתי שאני רגיל להסתדר בבוקר לבד מול הכיור וחוץ מזה הוא מלך ומלך לא רוחץ לאף אחד ידיים,

הוא אמר שעדיין הוא רשאי למחול על כבודו ושכדאי לי לטול ידיים דווקא בכלים שהוא הביא כי הידיים עושות את כל הפעולות שצריך לעשות בעולם וככה כשאני אקום כל בוקר אני אזכור שידיים צריכות להיות נקיות שהיום הרבה אנשים לא זוכרים את זה אז הרבה פעמים הידיים שלהם עושות את העבודה שלהם מלוכלכת.

 

שאלתי אם הוא יהיה מלך טוב

“מה אתה חושב..” אמר לי בהחלטיות

“וכשתהיה מלך מה אתה מתכוון לעשות?”

“אני בעיקר יעשה מלחמות!”

“מלחמות?”

“כן!” הוא אומר לי ברצינות מסתכל לי בתוך העיניים.. “הרבה אנשים שונאים את השלום הם עושים רק מה שבא להם מה שרוצים אז צריך להלחם איתם להראות להם שרק השלום הוא אמיתי ושלום הוא מעל הכל”

“ומאיפה לך הכח לעשות כזו מלחמה” שאלתי

“כי מלך שיודע את האמת יודע שהשלום הוא גם מעל למלך. ושהוא נותן את הכח”.

 

אמרתי לו שהיום כבר לא יוצאים למלחמות רק בשביל שלום ואפשר להגיע להבנות והסכמים.

הוא השפיל את המבט שלו מסתכל.. בוחן אותי מחדש מחייך אלי בהבנה וכבוד ומכריז “שרק מלך מבין מה זה שלום באמת הוא לומד שקודם להכליש מלחמה אצלו בפנים בתוך הלב,

אז הוא נלחם בעוז כובש את כל מה ששונא אצלו את השלום ואי אפשר להתפשר בזה ואין בזה שום הסכמים או הבנות רק הפסדים או ניצחונות”.

 

שאלתי אם גם אני יכול להיות מלך

הוא אמר שכל אחד יכול

מה צריך לעשות?

הוא אמר שבהתחלה זה להאמין ביכולת שלך שצריך שיהיה לך ביטחון בדרך

“במה זה תלוי?” שאלתי

“אם אתה יודע להיות ילד!”

“ילד?”

“ילד קטן!” הוא אמר

“ומה זה אומר?”

“זה אומר שלושה דברים: לא להתמקד במה שעוד לא עשית רק במה שכבר עשית ולהיות שמח במה שיש בך ולא להסתכל על מה שאין בך ולא להשוות את עצמך לאחרים!”

“ואז מה?”

אז הוא הלך..

 

הוא חזר מהמטבח עם שתי קוביות שוקולד פרה ונתן לי את הקוביה הגדולה זו עם הציור של הפרה.

הוא שאל אותי אם אני אוהב שוקולד,

אמרתי שאני לא מכיר בעולם מישהו שלא אוהב שוקולד חוץ מאנשים שחושבים שהמשקל שלהם עודף וגם אז זה לא בגלל שהם לא אוהבים שוקולד זה בגלל שהם אוהבים אותו יותר מידי ואין להם גבולות הם בטוחים שהוא אחראי לכל הבעיות שלהם.

הוא אמר לי שבאמת אף אחד לא באמת אוהב שוקולד שקודם כל הם אוהבים את עצמם ואז הם אוהבים את מה שהשוקולד גורם להם להרגיש ושהוא באמת אוהב שוקולד ושהוא אוכל קוביה אחת או שתים לפני משימה כדי לתת לו כח לבצע אותה הכי טוב שאפשר או אחרי שהצליח במשימה שהיתה לו וזה ממתיק את ההצלחה,

או מנחם אם הפעם לא כל כך הלך אין לשוקולד שלו תכלית עצמית.. רק לתענוגסתם שיהיה מתוק השוקולד שלו מיוחד הוא כאן כדי לעזור לו ומי שעוזר לו בלהיות מלך יותר טוב אז באמת ראוי לאהוב אותו.

 

ספרתי לו שאני אחרי הצבא ושבאתי לראות את הגבולות של הארץ

הוא התעניין ושאל אותי אם בצבא הייתי חייל קרבי

עניתי שכן,

אז הוא חייך ואמר לי שיש לו חברים שאוהבים להתחפש בפורים לחיילים קרביים

אז סיפרתי  לו שהרבה חברים שלי מתנדבים לקרבי אבל בורחים לחו”ל מיד אחרי השחרור בבקו”ם ואם יכלו היו מעדיפים להישאר שם.

אז הוא אמר לי, שגדול המצווה ועושה מזה שמתנדב.

למה אתה מתכוון? שאלתי,

הוא אמר שבדרך כלל המתנדב עושה כי בא לו וזה מתאים לו וזה נראה לו חשוב ועוד כמה שיקולים אישיים ואינטרסים והמצווה עושה כי הוא צריך הוא מבין שזה חלק בלתי נפרד מהרצון הפנימי שלו ומן הסתם לא הוא זה שהיה בורח לחו”ל. וגם כשהוא יהיה כבר גדול, אז בסיירת.. בצבא שלו, יבחרו, אחרי מיונים קפדניים

רק כאלה שמצווים ומקיימים את המצוות בדקדוק ובמסירות נפש.

 

ולך ישנה אהבת ארץ ישראל? שאלתי

הוא אמר שזה בדיוק כמו שוקולד שיש כאלה שיש להם אהבת ארץ ישראל בגלל מה שהיא גורמת להם להרגיש.

“מה זאת אומרת?” שאלתי,

“זאת אומרת שהיא גורמת להם להרגיש כמו כל האנשים והמדינות בעולם שיש להם שטח, אדמה, ארץ עִם גבולות הם מרגישים שזה מה שמגדיר אותם זה נותן להם להרגיש זהות ריבונית נותן להם להרגיש עצמאות אז הם מוכנים להאבק על עוד שטח ועוד גבול כי אם לא תהיה להם ארץ אז מי הם בכלל?

אז אתה מבין.. הם אוהבים את עצמם יותר מאשר הם באמת אוהבים את הארץ”.

ואתה, מה היא גורמת לך להרגיש, שאלתי?

הוא אמר לי שהארץ היא בכלל מתנה ושכל שבע שנים היא חוזרת לבעליה הראשונים. שנת שמיטה!

שמעתי על זה, אמרתי לו זה מאוד פופולרי בהרבה מקומות בעולם שאחרי כמה שנים של עבודת האדמה נותנים לה מנוחה.. שבתון ושזה גם משפר את היבול והפוריות שלה.

הוא אמר לי שזה נכון אבל הסיבה שהיא חוזרת כי יש הרבה ששוכחים שהיא רק מתנה וכמעט בטוחים שמכוחם הכל פורח הכל צומח שהם המציאו את הזרע, את האילן, את הפרי אפילו על הגשם הם כבר שכחו איך לבקש.

מלך שרק מתחיל להיות מלך לומד ששום דבר הוא לא מובן מאליו הוא לומד להכיר טובה ולהגיד תודה על מה שהוא מקבל, להגיד תודה על עצם החיים מלכות שלמה צריכה מלך, עָם וגבולות גבולות שמאפשרים מרחב מחיה חוזק ועצמה פנימית הם הבסיס לגבולות של שלום הגבול מבדיל בין הדברים הוא גדר שמגדיר ונותן מקום לצורה יוצר משמעות חדשה ו.. מִשְמעת שמאפשרת חיים בשיתוף פעולה לפוריות וברכה הוא לא סותר את האהבה הוא מאפשר לה להתקיים! הארץ נותנת לזהות הפנימית שלי מקום לבוא לידי ביטוי לכל לימוד התורה היא כלי שמכיל ברכה ושפע רב אך היא לא מגדירה את הזהות הפנימית שלי את החיים עצמם מקבלים מעבר לגבולות משם הזהות שלי, שם המקור שלי מהמלך שהשלום שלו החיים עצמם הם מהאין סוף.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

פוסטים אחרונים:
Please reload

Please reload

להצטרפות לישיבת בנין ציון
ישיבה לחוזרים בתשובה
לחץ כאן
או התקשר:02-5866081